אילנית היא מהקולות המזוהים ביותר עם הזמר העברי, ואחת הזמרות הפופולריות בישראל מאז סוף שנות השישים. היא נולדה ב־1947 בתל אביב בשם חנה דרזנר, למשפחה של ניצולי שואה שעלו מפולין, ובילדותה התגוררה מספר שנים בברזיל, שם נחשפה למקצבים דרום אמריקאיים. לאחר חזרתה לישראל זכתה בתחרות כישרונות צעירים ב־1962 ולמדה בתיכון לאמנויות תלמה ילין.

תחילת דרכה היתה בצמד "אילן ואילנית" עם שלמה צח, שהפך גם לבעלה באותן שנים. הצמד זכה להצלחה רבה בישראל ובפסטיבלים בינלאומיים, והקליט להיטים שהפכו לחלק מהפסקול המקומי. בסוף שנות השישים החלה אילנית בקריירת סולו, ובמהלך שנות השבעים ביססה את מעמדה כאחת הזמרות המובילות בארץ, תוך זכייה רצופה בשבעה תוארי "זמרת השנה".

אילנית היתה הזמרת הראשונה שייצגה את ישראל באירוויזיון, ב־1973 עם "אי שם", שהגיע למקום הרביעי, וחזרה לתחרות ב־1977 עם "אהבה היא שיר לשניים". לאורך השנים השתתפה בפסטיבלים בארץ ובעולם, הופיעה באולמות מרכזיים והקליטה ביותר מ־600 שירים ויותר מ־30 אלבומים. רפרטואר הלהיטים שלה כולל שירים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי, בהם "כבר אחרי חצות", "רינגולי", "בשנה הבאה", "ללכת שבי אחרייך", "שיר של יום חולין" ו"אהבתה של תרזה די מון". עד היום היא נחשבת לדמות מרכזית וממושכת שנים בזירת המוזיקה הישראלית.